השב"ס הינו הגורם המוסמך לקבל החלטות בעניין בקשת עצור לצאת חופשה

1.         ההליך בתמצית:

עניינה של העתירה והבקשה שבפני במבקש העצור עד תום ההליכים שפנה בבקשה לאפשר לו להשתתף בחתונת אחותו העתידה להתקיים, במזל טוב, ביום א' הקרוב, 14/9/08. בקשתו סורבה ומכאן הדיון שבפני. כפי שיובהר - בלב הדיון מחלוקת בין המשטרה לשב"ס בכל הנוגע לגורם האמור לדון ולהחליט בבקשה. להלן תובהר הסוגיה והשתלשלות ההליך.

2.         הרקע העובדתי:

מר אלקיים (יכונה להלן: "העותר") נעצר עד לתום ההליכים בבית המשפט השלום בחיפה לאחר שהוגש כנגדו כתב אישום בעבירות רכוש (ת"פ 1599/08 ב"ש מעצר 3382/08 של בית משפט השלום בחיפה). בהמשך הודה העותר בעבירות של התפרצות לרכב וגניבה מתוכו. ביום 9/9/08 טענו הצדדים לעונש ומועד שימוע גזר הדין נקבע ליום 28/9/08.

אחותו של העותר עתידה להינשא ביום א' הקרוב, 14/9/08. העותר פנה לגורמי שב"ס בבקשה לאשר את יציאתו לחתונה העתידה להתקיים באולם שמחות בצומת קרית אתא. קצין האסירים של בית מעצר קישון השיב לפניה במכתב, כי מאחר והעותר עצור עד לתום ההליכים הוצאתו לחופשה אינה בסמכות שב"ס.

העותר פנה לבית משפט השלום בבקשה לעיון חוזר ובה ביקש להשתחרר ממעצרו לצורך החתונה. בקשתו נדחתה (תיק מ"ת 3382/08 החלטה מיום 21/8/08). בית משפט השלום קבע, כי בקשה מסוג זה אמורה להידון במסגרת עתירת אסיר, תוך שהוא מפנה להחלטות בית המשפט העליון בבש"פ 6226/04 ובש"פ 5874/02. לגופו של ענין, הוסיף בית משפט השלום וציין, כי גם אם היה שוקל את הוצאת העותר לחופשה לצורך החתונה לא ניתן היה להסתפק בסדרי הפיקוח שהוצעו על ידו.

על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר במסלול הפלילי לבית המשפט המחוזי בחיפה, ב"ש 3561/08. במקביל, הגיש העותר גם עתירת אסיר שעניינה זהה, עע"א 615/08. בהחלטה מיום 8/9/08 הוריתי לאחד את הדיון בשני ההליכים.  ביום 9/9/08 טענו הצדדים בפני.

3.         המחלוקות הטעונות הכרעה:

למעשה התמקד הדיון בפני במחלוקת שבין שב"ס והמשטרה בכל הנוגע לגוף המוסמך לדון ולהחליט בבקשתו של העותר. שב"ס סבור כי בשלב המעצר הסמכות לאשר חופשות לעצורים מסורה למשטרת ישראל. בהתאם גם לא דן שב"ס בבקשתו של העותר לגופה ודחה אותה על הסף מהטעם שאין בסמכותו לאשר את הבקשה. 

נציג המשטרה סבור כי הסמכות והאחריות לדון בבקשת העותר מסורה לגורמי שב"ס. 

            לגופו של עניין, מתנגדת המשטרה להוצאת העותר לחופשה לצורך השתתפות בחתונת אחותו מאחר ולטענתה יש בכך כדי לסכן את שלום הציבור. נימוקי הצדדים פורטו בפרוטוקול הדיון ולא אחזור ואפרטם.

העותר אינו רואה עצמו כצד למחלוקת שבין המשטרה ושב"ס, אם כי סבור הוא ששב"ס הוא הגורם המוסמך. כל טיעונו התמקד בהעדר מסוכנות באופן שבו יש לאפשר את יציאתו לחתונת אחותו.   

אדון להלן במחלוקות כסדרן.

4.         הסמכות לדון בעניין בקשתו של העותר:

א.        הרקע למחלוקת שבין שב"ס והמשטרה:

בטרם אתייחס למצב המשפטי ראוי להבהיר את הקושי המעשי שבמחלוקת שבין המשטרה לשב"ס בכל הנוגע לגורם המוסמך להחליט בבקשות מסוג זה.

בעבר הייתה קיימת הפרדה בין עצורים לאסירים בכל הנוגע לאופן החזקתם במעצר. בעוד שאסירים היו בכל הזמנים נתונים למשמורת שב"ס הוחזקו עצורים, בין אם לצרכי חקירה ובין אם עצורים עד לתום ההליכים, בבתי מעצר שבפיקוח המשטרה. בשנים האחרונות בוצע בהדרגה מהלך ארגוני ששינה את סדרי החזקתם של עצורים. כיום מוחזקים כל העצורים ע"י שב"ס במתקני כליאה של שב"ס. גם חשוד הנעצר ע"י קצין משטרה ל 24 שעות, בטרם הבאתו בפני שופט, נחקר במשטרה ואולם כאשר מסתיימת חקירתו וניתן לו הזמן למנוחה/שינה הוא מועבר לאחד ממתקני שב"ס. יצוין כי גם העברת העצורים מבית המעצר לבית המשפט הועברה לאחריות שב"ס ויחידת שב"ס מפעילה גם את מתקן המעצר שבבית המשפט עצמו, מתקן שהופעל בעבר ע"י יחידה משטרתית.

מכאן ששב"ס מוצא עצמו אחראי על מעצרם של עצורים מסוגים שונים, חלקם לימים ספורים וחלקם לתקופות ממושכות, לרבות עצורים עד לתום ההליכים.

בכל הנוגע לעצורים, מתעוררת בעיה תפקודית עליה מצביע שב"ס בטיעונו בפני. סיווגו של אסיר לצורך חופשות נעשה רק לאחר שנגזר דינו והוא הופך להיות מעצור לאסיר. כאשר מצוי עצור בחזקת שב"ס, ובעיקר עצור לתקופה קצרה (וכאמור מוחזקים במשמורת שב"ס גם עצורים למספר שעות) אין לשב"ס כל ידע או כלים להעריך מסוכנות. צרכי החקירה של העצור ממילא נקבעים ע"י הגורם החוקר, משטרת ישראל, ולשב"ס אין כל נגיעה להליכים אלו. מכאן סבור שב"ס כי כל החלטה בעניין הוצאת עצור לחופשה צריכה להתקבל ע"י המשטרה.